בענף המסעדנות והברים (ובענפים נוספים) קיים נוהג משפטי מורכב (ולעיתים מלאכותי), לפיו, ייתכן וחלק מהשותפים בעסק הינם "שותפי רווח" בלבד (כלומר, שותפים אשר אינם רשומים כשותפים בתאגיד המנהל את העסק).
לעיתים, נעשה עם אותם שותפי רווח הסכם בכתב, במסגרתו אותו שותף רווח זכאי לקבל במסגרת המשכורת שלו או התמורה המשולמת לו סכום נוסף המשקף את אחוז חלקו ברווחים של החברה (ככל שיש כאלה) ולעיתים אף לא נעשה עמם הסכם בכתב המסדיר את הזכויות של אותו שותף רווח כאמור.
הסוגיות המרכזיות שיש לבחון הן –
הסוגית כאמור מעלות שאלה מהותית אשר התשובה לה צריכה להינתן כבר במועד ההתקשרות בין הצדדים. האם כוונת הצדדים היא להיות שותפים (לכל דבר ועניין) או לא.
מעיון בחוק ובפסקי הדין השונים לעניין זה עולה כי ככלל, דיני השותפויות קובעים כי האבחנה המרכזית האם התקיימה שותפות בין צדדים היא לא המונחים המשפטיים בהם אותם צדדים השתמשו, אלא התוכן/המהות של ההתקשרות בין הצדדים.
דיני השותפויות רואים בקבלת רווחים מרווחי העסק ראיה לכאורה שהמקבל הוא שותף בעסק, אלא שייתכנו מקרים בהם קבלת רווחים אינה מחייבת שהתוצאה תהיה שמדובר בשותפות בין אותם צדדים בקשר עם העסק. בפסיקה נקבע (למשל: ברע"א 4339/06 חברת אירו-פארם בע"מ נ' פיטרמן; ת"א 2711/06 סדלינסקי נ' מלינגר); ת"א 2154-07 אופקים סוכנות לביטוח בע"מ נ' תשובה) כי אין מבחן בודד על פיו ייקבע האם מערכת היחסים עולה כדי שותפות, והענין כאמור יוכרע לאחר בחינת פרמטרים שונים ומגוונים. למשל: (א) כוונת הצדדים; (ב) הדרך בה הצדדים הציגו עצמם כלפי חוץ; (ג) משכם של היחסים בין הצדדים; ו- (ד) הנטל במקרה של הפסדים (אחריות גם לחובות והתחייבויות של העסק).
נראה כי הענקת זכויות בעסק/שותפות מבלי ש"שותף הרווח" חשוף להתחייבויות העסק ו/או להפסדיו, מתפרשת יותר כתמריץ לעובד ופחות כמי שהוא שותף מלא. עם זאת, לעיתים, תכונות מסוימות שמביא עימו שותף (כך למשל, מסירות, התמדה, חריצות, כשרון, מוניטין אישי, יכולות אנושיות כאילו ואחרות) נלקחות בחשבון לצורך בחינת מבחן ההשקעה בעסק. בנסיבות מסוימות, אין השכר או הגמול בגין העבודה או ההשקעה מנטרל את השקעה של הון אנושי זה. השקעת הון ממוני או הון אנושי תוך צפי לרווחים אולם תוך נטילת סיכון עסקי, תשמש שיקול בקביעת אופי השותפות.
במקרים דומים שהגיעו לטיפול משרדנו נראה כי בדרך כלל בעסקים הפועלים בתחום המסעדנות/הברים, כוונת הצדדים היא לצרף שותף מנהל שיהיה אחראי על הניהול השוטף של העסק/הפן הקולינרי של העסק, וכל עוד הוא עושה כן, מנגנון חלוקת האחוזים מרווחי העסק הוא תמריץ בלבד (באופן שבו גם שותף הרווח נהנה וגם בעלי העסק מהגדלת הרווחים).
במקרים אלו, החשיפה המשפטית משמעותית עוד יותר במקרה סיום ההתקשרות בין העסק לבין שותף הרווח. כך למשל, יש לבחון, האם אותו שותף זכאי "שיקנו" ממנו את חלקו בעסק (מתוך הנחה שהוא רואה עצמו כשותף המחזיק בזכויות קנייניות בעסק); האם נדרש לתת לו מסמכים ופרטים אודות העסק ורווחיו? כיצד ניתן להביא את ההתקשרות עמו לידי סיום?
לאור האמור (ולמניעת תביעות משפטיות יקרות ומורכבות), מומלץ כי בעלי העסק יתקשרו עם שותף הרווח בהסכם בכתב מסודר במסגרתו כוונת הצדדים תהיה ברורה ותכלול, בין היתר, את מהות ההתקשרות (קרי, האם שותף רווח הוא עובד/נותן שירותים "משודרג" עם מנגנון תמריצים ברור וקבוע), ומנגנונים ברורים לגבי אפשרויות סיום ההתקשרות (הן של העובד והן של העסק) ומהן הזכויות המגיעות לו במהלך ההתקשרות ובמועד סיום ההתקשרות (ככל ויוחלט בין הצדדים שמגיעות לו זכויות נוספות כלשהן).
לרשותכם לכל שאלה או הבהרה.
בברכה,
אלי הירש, עו"ד; עמית גרוס, עו"ד
דורון, טיקוצקי, קנטור, גוטמן, נס & עמית גרוס ושות'
עורכי דין ונוטריון
